החלטה בתיק בש"פ 1221/12

1.             בכתב אישום שהוגש נגד העורר בחודש אוגוסט 2010, מיוחסות לו עבירות של סחיטה באיומים, קבלת דבר במרמה, התחזות כאחר ותיווך בסחר באיברים. לפי פרטי כתב האישום, העורר פרסם מודעות בעיתונים שבהן נכתב "דרוש תורם כליה במסגרת החוק החדש". באמצעות המודעות, יצר העורר קשר עם אנשים שהיו מוכנים לעשות כן, ותיווך בינם לבין אנשים הזקוקים להשתלת בגופם. כל זאת, תמורת בצע כסף, תוך ניצול מצוקה כלכלית ונפשית של אותם תורמים פוטנציאליים, הטעייתם, הצגת מצגי שווא ואיומים. כתב האישום, המונה שנים עשר אישומים, מגולל מסכת של אירועים חמורים הקשורים לתיווך לקצירת כליה תמורת תשלום.

2.             בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה וכן לקיומה של עילת מעצר, אך ביקש לבחון את שחרורו לחלופה של מעצר בבית אחותו. בתסקיר שהוגש מטעם שירות המבחן, נקבע כי הערכת הסיכון הנשקף מהעורר היא גבוהה. נמצא כי חלופת מעצר אפקטיבית מחייבת פיקוח אנושי צמוד, שימנע את הפרת התנאים המגבילים, לרבות מניעת קרבה לאמצעי תקשורת. שירות המבחן לא בא בהמלצה לשחרר את העורר לחלופה המוצעת, שכן מצא כי המפקח העיקרי - גיסו של המשיב - אינו מסוגל לפקח עליו באופן אפקטיבי, בין היתר, בשל ליקוי ראייה שממנו הוא סובל. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' מרזל) הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בעקבות בקשה לעיון חוזר שהגיש העורר, הורה בית המשפט המחוזי על הגשת תסקיר משלים בעניינו. על רקע המלצה חיובית של שירות המבחן ונוכח הסכמת הצדדים, הורה בית המשפט המחוזי ביום 21.10.2010 על שחרור העורר למעצר בית מלא בבית אחותו, באיזוק אלקטרוני, בפיקוח מלא של אחד מחמישה מפקחים שאושרו, תוך מניעת גישה לכל אמצעי תקשורת, התחייבות לא ליצור קשר עם עדי התביעה והמתלוננים, וצו עיכוב יציאה מהארץ. עוד נקבע כי העורר יהיה רשאי לצאת מהבית לצורך משפטו, בליווי צמוד של מפקח. כל אחד מהמפקחים הפקיד סכום של 3,000 ש"ח, וכן התחייבות עצמית על-סך 5,000 ש"ח. העורר עצמו הפקיד סכום של 37,500 ש"ח וכן התחייבות עצמית על-סך 10,000 ש"ח נוספים. בקשה נוספת שהגיש העורר להקלה בתנאי החלופה (לצרכים רפואיים) נמחקה ביום 1.3.2011, לאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה בדבר שינוי התנאים. בחודש יולי 2011, הגישה המדינה בקשה לעיון חוזר ולחילוט כספי ההפקדה, לאחר שהתברר כי העורר מפר את תנאי שחרורו. העורר, כך נמצא, הגיש בקשות כוזבות לזימונים רפואיים לשם פתיחת חלונות איזוק אלקטרוני, גם במועדים שבהם כף רגלו לא דרכה במוסד רפואי, ויצא מביתו ללא ליווי מפקחים במקרים רבים.

3.             בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי, הסכימו הצדדים כי העורר יוסיף להיות משוחרר בתנאים שנקבעו בהחלטה המקורית, תוך חילוט סכום מהערבות שהפקיד. עוד נקבע כי העורר יודיע מראש על טיפול רפואי, ויוכל לצאת לטיפול בבית החולים רק על בסיס זימון, תוך שמירת תיעוד הביקור - לרבות שעות הביקור המדויקות. עוד הודגש כי כל יציאה חייבת להיות בליווי אחד מהמפקחים. העורר עצמו ציין בדיון כי הוא מקבל על עצמו את התנאים, ומבין שכל הפרה עלולה להביא למעצרו. בית המשפט המחוזי נתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים, והורה על חילוט של 10,000 ש"ח מכספי הערבות. בהחלטה מיום 26.8.2011, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת העורר כי תנאי השחרור האמורים יחולו גם על ביקורים במרפאות באזור ירושלים, ולא רק בבית החולים. בחודש דצמבר 2011, הגיש העורר בקשה נוספת להקלה בתנאי שחרורו, שבה עתר לביטול האיזוק האלקטרוני, וכן כי יתאפשר לו לצאת מביתו לשם פעילות גופנית לצרכים רפואיים. לפני שנידונה בקשתו, הוגשה בקשה לעיון חוזר מטעם המדינה. המדינה טענה כי העורר מוסיף להפר את תנאי שחרורו, ואין מנוס אלא להחזירו למעצר עד תום ההליכים.

4.             בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' מרזל) קיבל את בקשת המדינה, והורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים נגדו. נמצא כי העורר מוסיף להפר את תנאי השחרור שנקבעו לו. בין היתר, הוא נצפה כשהוא מסתובב בשוק מחנה יהודה ללא ליווי של מי מהמפקחים. ההסברים שנתן העורר להפרות הנטענות נמצאו כבלתי משכנעים. בית המשפט קבע כי ההפרות הנטענות ואופן ביצוען יש בהן משום אינדיקציה עדכנית למסוכנות העורר, שלו מיוחסת - כאמור - מסכת ארוכה של מעשי מרמה והונאה חמורים. בית המשפט העיר כי לא נעלמה מעיניו שאלת מצבו הרפואי של העורר וגילו, אלא שבנסיבות שבהן העורר שב ומפר את תנאי השחרור, אין מנוס אלא להורות על מעצרו.

5.             מכאן הערר שלפניי. העורר טוען להפליה בינו לבין מעורבת נוספת בפרשה נושא כתב האישום, שנגדה כלל לא הוגש כתב אישום, וקל וחומר שאינה נתונה במעצר. עוד נטען כי המסוכנות הנשקפת ממנו על רקע העבירות המיוחסות לו פחתה באופן ניכר על רקע חלוף הזמן מאז הגשת כתב האישום. העורר מלין על כך שלא ניתנה לו כל הקלה בתנאי מעצר הבית, למרות פרק הזמן הארוך שבו הוא היה נתון בתנאים מגבילים. בדיון שהתקיים לפניי, ציין בא כוח העורר כי משפטו עתיד להימשך פרק זמן ארוך, שכן כתב האישום מונה כשישים עדי תביעה והדיון בתיק לגופו טרם החל. עוד הודגש גילו של העורר, הנושק ל-70, ומצבו הרפואי. בא כוח העורר מבקש להחזיר את שולחו למעצר בית, תוך חילוט חלק מהערבות המופקדת.

6.             המדינה מתנגדת לערר וסומכת את ידיה על החלטת בית המשפט קמא. לדבריה, לא ניתן לתת אמון בעורר, לאחר שזה שב ומפר את התנאים שנקבעו לו, גם לאחר שהתחייב בפני בית המשפט להקפיד על קיומם. בדיון שהתקיים לפניי, הגישה המדינה את תיק החקירה הנוגע להפרת תנאי שחרורו של המשיב, והפנתה לראיות הנוגעות להפרות הנטענות. המדינה סבורה כי אין נפקות להתמשכות הדיון בתיק העיקרי בשלב זה, שכן מוקד הדיון הוא הפרת תנאי השחרור. עם זאת, מציינת המדינה כי הדחיות בתיק היו על רקע בקשות מטעם העורר.

דיון והכרעה

           לאחר שבחנתי את החלטות בית המשפט קמא, ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

7.             סעיף 21(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו, 1996 (להלן: חוק המעצרים) קובע כי הפרת תנאי שחרור בערובה היא עילת מעצר עצמאית. הדבר נובע מהמשקל שמייחס המחוקק לעובדת הפרת תנאי השחרור בערובה, וההשלכות של הפרה זו על מידת האמון שניתן לתת בנאשם (ראו: בש"פ 6718/11 בן חמו נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (לא פורסם, 28.9.2011); בש"פ 8891/09 אקלום נ' מדינת ישראל, פסקה 21 (לא פורסם, 12.11.2009)). כמובן שלא כל הפרה מחייבת את ביטול השחרור בערובה, אלא שההחלטה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט הבוחן את נסיבות המקרה כולן.

8.             לאחר שבחנתי את חומר החקירה שהוגש לי, לא מצאתי להתערב בקביעתו של בית המשפט קמא כי העורר שב והפר את התנאים המגבילים שנקבעו לו. זאת, בין היתר, על סמך חוסר הלימה בין דיווחי העורר בעניין זימונים לבדיקות שהעביר לפיקוח האלקטרוני, לבין הדיווחים שנתקבלו מהמרפאות הרלוונטיות בדבר נוכחותו (הודעתה של ורדה, מנהלת שירות לקוחות במכון לבריאות הגוף והלב, מיום 29.12.2011, עמוד 2, שורות 6-1). דו"ח פעולה משטרתי שבו זוהה העורר מסתובב ברחבי ירושלים ללא ליווי מפקח כנדרש (דו"ח מיום 5.1.2012); הודעתו של העורר במשטרה מיום 10.1.2012, שבה הוא מודה כי סטה מהמסלול שאושר לו (שורות 161-160), ומסרב להשיב אם היה בליווי מפקח (שורות 209-203); הודעת עד התביעה מס' 47 מיום 28.12.2011, שלפיה ראה את העורר מסתובב בשוק מחנה יהודה. התמונה העולה מהמקובץ היא כי לא מדובר בהפרה נקודתית וחד-פעמית של תנאי השחרור, כי אם במסכת הפרות רחבה.

9.             העורר שלפנינו שוחרר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים על אף תסקיר גבולי של שירות המבחן שבו נקבע כי הערכת המסוכנות הנשקפת ממנו היא גבוהה. לאחר שהפר בבוטות את תנאי שחרור, ניתנה לו הזדמנות שנייה - בין היתר, על רקע מצבו הרפואי וגילו - והוא שב ושוחרר בתנאים דומים, תוך חילוט חלקי של הערבות שהפקיד. בדיון שהתקיים אז בבית המשפט המחוזי בירושלים, התחייב העורר לשמור על תנאי השחרור, וציין כי הוא מודע לכך שכל הפרה נוספת תביא להחזרתו למעצר. חלפו מספר חודשים, והפרה רודפת הפרה. בנסיבות אלה, וכאשר מדובר בהפרות בהיקף משמעותי ולא במעידה חד פעמית, קשה ליתן אמון בעורר. כידוע, האמון של בית המשפט בנאשם הוא השיקול המרכזי בשאלת שחרורו לחלופת מעצר, ובענייננו - אמון זה הופר. אין חולק כי משפטו המורכב של העורר לא עתיד להסתיים במהרה. עם זאת, להשקפתי, חשיבותו של שיקול זה בנקודת הזמן הנוכחית היא פחותה, ואין בו כדי להכריע את הכף לטובת שחרורו. נתתי דעתי גם לגילו ולמצבו הרפואי של העורר, אלא שבנסיבות שעליהן עמדתי, איני רואה מנוס אלא מעצרו של העורר עד תום ההליכים, וחזקה כי הוא יקבל את הטיפול הרפואי הנדרש גם במסגרת מעצרו. כמובן שככל שיהיה שינוי בנסיבות, פתוחה לפני העורר הדרך להגיש בקשה לעיון מחדש, ובית המשפט המחוזי יפעל כחכמתו.

10.          טענותיו הנוספות של העורר, בדבר הפלייתו לרעה ביחס למעורבת אחרת בפרשה - אין מקומן במסגרת ההליך הנוכחי, שכן השאלה שלפנינו היא שאלה עצמאית שעניינה עמידתו של העורר בתנאי השחרור שעליהם הוסכם, ולהם התחייב במסגרת הדיונים הקודמים.

           הערר נדחה אפוא.

           ניתנה היום, ‏כ"ב בשבט התשע"ב (‏15.2.2012).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. יב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: